עיר בלבן - תל אביב שנות ה-30 עד שנות ה-70 חיי העיר ( חלק 3 )

חלק 1-http://rotter.net/forum/scoops1/71518.shtmlחלק -2 http://rotter.net/forum/scoops1/152355.shtml

שי רג'ואן הוא ישראלי שאוהב מאוד את העיר תל אביב ועוד יותר אוהב להיזכר ולהזכיר לנו את צעדיה הראשונים. בבלוג שלו, הוא אוסף תמונות עתיקות ונדירות, החל משנת 1909, המתעדות את העיר כפי שהיתה פעם ואירועים היסטוריים חשובים בתולדותיה. את התמונות היפות הוא מלקט מאוספים של אנשים פרטיים שנדבו את צילומיהם, מגופים רשמיים כמו לשכת העיתונות הממשלתית למשל ומאוספו הפרטי שלו. כאן ריכזנו עבורכם לקט נבחר של תמונות מתל אביב של פעם, שיחזיר אתכם לימים אחרים, לפני עידן מפלצות הבטון והזכוכית.
קישור לבלוג של שי רג׳ואן

https://www.facebook.com/pages/White-City-Tel-Aviv/554791107907593

אורחות הגמלים נושאות זיפזיף לבניית ה"עיר העברית הראשונה", במורד התמונה נראה אצטדיון המכביה לקראת סיום הבנייה וכך גם את יריד המזרח שנבנה במלוא המרץ, במרכז הרחוב המודגש בלבן הוא רחוב דיזנגוף, בסוף הרחוב ניתן לראות העיגול שעליו יבנו בשנת 1937 את הכיכר. תל אביב, 1936. צילום מהאוסף של אריק ואדית מאטסון.

רחוב אלנבי, משמאל נראה "בית אלחנן קרוסרסקי" (אלנבי 73) אדריכל יהושוע צבי טבצ'ניק עם צריח הדקל, ברקע נראה "בית דוד" בן קומה אחת, מימין נראה "בית מקס" אדריכל יהושוע צבי טבצ'ניק גם עם צריח הדקל, אחריו נראה "בית דוידוביץ" (אלנבי 80 פינת רמב"ם 19). תל אביב, 1923. גלויה נדירה ביותר בהוצאת האחים אליהו/מתוך אוסף פרטי.

צילום יפייפה של שדרות ירושלים. שהוקמה בשנת 1915 על ידי המושל הטורקי של יפו חסן בק, שקינא בשדרות רוטשילד שהקימו היהודים בתל אביב והחליט להקים שדרה דומה ביפו. השדרה הוקמה בתוך פרדסי יפו ונועדה לחבר את הפרדסים שהיו באזור המזרחי של יפו אל לב העיר. תחילתה של השדרה הייתה בנתיב הגמלים שנקרא אז: דרך עלי מוסתקים (כיום רחוב אילת) ולתכנון השדרה הוזמן האדריכל והמהנדס היהודי גדליהו וילבושביץ על ידי הסולטאן הטורקי. עד סיום השלטון הטורקי בשנת 1917, נקראה השדרה בשם: "שדרות ג'מאל פשה" על שם השליט הטורקי ג'מאל פשה (שהיה מושל מחוז סוריה שכלל גם את יפו). לאחר מכן, בזמן המנדט הבריטי, הוסב שמה של השדרה ל"שדרות המלך ג'ורג'", על שם המלך ג'ורג' החמישי. שמה של השדרה כיום ניתן לה לאחר קום המדינה. יפו, 1926. צילום: אברהם סוסקין.

כיכר הרברט סמואל, משמאל "קזינו גלי אביב", אחריו בתי המרחצאות, מימין רכבי דיליזנס, "מלון ורשבסקי", "קפה תרשיש" והחצר של "מלון סן רמו" (שכונת רוזנפלד, תל נורדוי).
תל אביב 1935.
צילום: זולטן קלוגר/לע"מ.

בית שלוסברג" ברחוב אלנבי 52 נבנה בשנת 1921 ע"י האדריכל אלכסנדר לוי כבית דירות מאז הקמתו, לצידו שוכן"בית נורוק ואידלזק" (אלנבי 54), מימין נראה רחוב גאולה.
תל אביב שנות הארבעים.
צילום: "פוטו רובנס".
גלויה נדירה ביותר בהוצאת "פוטו רובנס"/ מתוך אוסף פרטי.

רחוב הרצל, דיליזנסים והמון תנועה, מבט מ"פסאז' פנסק" (הרצל 16), מימין "מלון מולדת" (לילינבלום 23 פינת הרצל 11), תיעוד נדיר, בצמוד אליו קיוסק עם פרסומת לסיגריות "מספרו", בקומת המסחר בית מרקחת ובנק למלאכה, בצמוד אליו (הרצל 9), אחריו (הרצל 7 פינת שדרות רוטשילד 10), בהמשך נראה "בית אליהו ופרחה שמחה שלוש" (רוטשילד 9 פינת הרצל 5) וברקע "הגימנסיה העברית הרצליה" בשיא יופיה.
תל אביב 1934.
צילום: זולטן קלוגר/לע"מ.

משוריינים של הצבא הבריטי צועדים בכיכר מגן דוד בחגיגות 25 שנים למלכותו של המלך ג'ורג' החמישי, באותו היום לפני 80 שנה נחנך גם הרחוב על שמו.
תל אביב 06.05.1935.
צילום: זולטן קלוגר/לע"מ.

עומדים בתור לאוטובוס ברציפי התחנה המרכזית הישנה, ברקע נראה רחוב סלומון.
תל אביב 1950.
צילום: SEYMOUR KATCOFF/לע"מ.

שכנות במעברה בדרום תל אביב משוחחות לפני הכניסה למספרה. תל אביב 1949.
צילום: זולטן קלוגר/לע"מ.

ילדי עולים המתגוררים במרכז ההפצה של "מחנה יונה", משחקים בקפיצת חבל לפני שיעבירו אותם להתגורר עם משפחות שונות.
"מחנה יונה" שכן בשטח שלימים יהפוך ל"גן העצמאות" ושימש כבסיס צה"ל ונקרא "מחנה יונה". בסיס זה שימש כבסיס הקליטה והמיון הראשון של צה"ל, וממנו הופגזה אוניית האצ"ל אלטלנה, לאחר מלחמת העצמאות שימשו מתקני הבסיס לקייטנות עירוניות.
תל אביב 1950.
צילום: פריץ כהן/לע"מ.

תושבי תל אביב מתאספים על מרפסות וגגות בתים בכדי לצפות בספינת המעפילים 'פאריטה'.
'פאריטה' הייתה אוניית מעפילים שיצאה לדרך ב-12 ביולי 1939 מנמל קונסטנצה שבים השחור, כשעל סיפונה 857 בית"רים מגרמניה, אוסטריה, פולין ומרומניה שנחלצו מאירופה. הספינה אורגנה במסגרת עליית אף על פי של תנועת בית"ר.
מסעה של פאריטה תוכנן להימשך כשבוע, אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות, כמעט ללא מזון ומים, הגיעה הספינה לחופי תל אביב ב-22 באוגוסט 1939. הספינה הונחתה ונתקעה כחמישים מטר מהחוף. המעפילים הורדו ונעצרו על ידי הבריטים. כעשרה ימים לאחר מכן קיבלו סרטיפיקטים ושוחררו.
תל אביב 1939.
צילום: זולטן קלוגר/לע"מ.

החודש לפני 89 שנה, 'הגמלים מנושלים ממעמדם הבכיר', הידעתם שבשיאו מנה ענף זה בתל אביב כ-2800 גמלים,אך הוא נכחד עם כניסתם של הטרקטורים והמשאיות?
עיריית תל אביב אוסרת על החזקת גמלים בעיר, הגמלים שמבצעים הובלות זיפזיף וחול עבור ענף הבנייה נדחקים לשוליים ומועברים לאורווה גדולה שהוקמה בכפר סומייל.
בתמונה מעגל תנועה שנוצר בכיכר מגן דוד בשל עומס של מכוניות, גמלים, אוטובוסים ורוכבי אופניים.
תל אביב 1947.
צילום: הנס חיים פין/לע״מ.

קולנוע תל אביב" במלוא הדרו, צומת בילינסון פינסקר.
בית הקולנוע הוקם בידי חברת פוקס המאה ה-20 ונחנך ב-23 באוקטובר 1957, בהקרנת הסרט "רומן בלתי נשכח". עם חנוכתו נחשב לגדול והמפואר בבתי הקולנוע בישראל. הוא כלל 2,000 מושבים מרופדים, שטיח מקיר לקיר ויציע, וקירותיו החיצוניים עוטרו בפסיפס ובשלטי נאון.
תל אביב שלהי שנות השישים.
גלויה בהוצאת פלפוט/מתוך אוסף פרטי

תחנת הכוח רידינג, מגדלור תל אביב ותל כודאדי.
רידינג היא תחנת כוח לייצור חשמל הממוקמת בצפון תל אביב, בצמוד לשפך הירקון. התחנה נקראת על שמו של הלורד רופוס דניאל אייזקס, המרקיז מרדינג, שהיה יו"ר דירקטוריון חברת החשמל בשנות ה־20 וה־30.
תל כודאדי הוא תל השוכן על הגדה הצפונית של נחל הירקון בתל אביב, בסמוך לשפכו אל הים. בתל אתר ארכאולוגי, שנחשף לראשונה בשנת 1934, בעת ביצוע עבודות לבניית המגדלור שבשפך. השרידים נחפרו בשנים 1936-1938 במסגרת חפירות הצלה שנערכו לקראת בניית תחנת הכוח רדינג בסמוך. רוב השרידים נפגעו כתוצאה מעבודות הבניה והשטחת התל, וכמעט שאינם נראים עוד בשטח.
תל אביב 1939.
גלויה נדירה מתוך אוסף פרטי.

חוזרים הביתה לשבת, חיילים עומדים בתור ליד אוטובוס אקספרס לירושלים בתחנה המרכזית הישנה.
תל אביב 1950.
צילום: פריץ כהן.
מבט לשוטר התנועה בכיכר מגן דוד שמקושטת לכבוד מצעד העדלאידע של פורים שיעבור בצומת הרחובות אלנבי, המלך ג'ורג', הכרמל, שינקין ונחלת בנימין.
תל אביב 1934.
צילום: זולטן קלוגר/לע״מ.

רחוב אלנבי, מבט מפינת גרוזנברג, מצד ימין נראה בנק "פ.ק.או" (אלנבי 88 פינת גרוזנברג 26-28) מוכר בעיקר בקרב אוכלוסיית העובדים הזרים המתגוררים בדרום תל אביב. מדובר בבנק שהיה בעבר חלק מהבנק הגדול בפולין, אך הוא נרכש לפני כמה שנים על ידי בנק יונקרדיטו האיטלקי (בישראל נקרא בנק הפועלים לאחר שנרכש על ידם ב - 30 מיליון שקל) בעבר שימש המבנה כ"מלון אשל" והוא נבנה בתכנונו של האדריכל יוסף ברלין, אחריו נראה אלנבי 90, אחריו (אלנבי 92 פינת סמטת בית השואבה 2), באופק נראית כיפת בית הכנסת הגדול (אלנבי 110), משמאל בית "ל. סגלוב" (אלנבי 81), (אלנבי 83), אחריו (אלנבי 85), ואחריו בית הכנסת "מושב זקנים" (אלנבי 89).
תל אביב 1940.
גלויה מתוך אוסף פרטי.

לפני 80 שנה בתאריך (23.02.1935) הוצג ב״קולנוע מוגרבי״ הסרט "זאת היא הארץ" סרט הקולנוע הראשון שהופק במלואו בארץ ישראל, הסרט באורך של 50 דקות, הופק על ידי ברוך אגדתי על פי תסריט מאת אביגדור המאירי. בסרט שולבו קטעי תעודה וקטעים מבוימים, והוא מציג את 50 שנות ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל, החל מעליית הביל"ויים ומדגיש את בניית העיר תל אביב. הסרט הופק בעזרת קרן קיימת לישראל.
בסרט שולבו קטעי יומנים היסטוריים משנות ה-20 שנרכשו מהצלם יעקב בן דב, ומתוך "חדשות אגא". הסרט לא נרתע מהצגת האמת המרה על תנאי האקלים הקשים, הקדחת, הוויכוח בין העיר לכפר, העזיבות והייאוש. הסרט מציג את המציאות הקשה, לצד התקווה והלבלוב, ומשלב קטעים מבוימים לצד חומר תיעודי. סרטו של ברוך אגדתי הצליח להלהיב המוני צופים יהודיים בארץ ישראל ובתפוצות.
בשנת 1935 נערך ניסיון להקים בארץ ישראל אולפן קולנוע באיכות ראויה. חברה בשם "אופק" השקיעה סכום עתק של 15 אלף ליש"ט ברכישת ציוד להפקת סרט. עם תחילת ההפקה התברר כי התקציב לא יספיק לסיום הסרט, והמשך הסרטתו נזנח. חלק מן הציוד נרכש על ידי ברוך אגדתי, שהשתמש בקטעים שצולמו מיומני "אגא" ליצירת הסרט "זאת היא הארץ", שבו ניסה אגדתי להציג את הגשמת הציונות בסיפור דוקו-דרמה.
בסרט השתתפו השחקנים: שמואל רודנסקי, משה חורגל, רפאל קלצ'קין, מאיר תאומי, בצלאל לונדון, חנה קיפניס, יוסף גולנד ואחרים. השירים בסרט הם מאת עמנואל הרוסי ואלכסנדר פן.